פסק-דין בתיק עפ"ג 20763-08-11

המערערת ובעלה הורשעו על פי הודייתם בכתב אישום מתוקן בביצוע עבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי. על פי העובדות, המערערת שהינה אם לשלוש קטינות בנות  6 -14 שנים נהגה יחד עם בעלה להכות את שתיים מבנותיה. באחת ההזדמנויות היא השליכה נעל אל עבר אחת הקטינות ופגעה בתמונה שנשברה. במספר הזדמנויות נהגו המערערת ובעלה לראות בשתיים מהקטינות באופן שנגרם להן מכאוב. במועד אחר, בעקבות ויכוח וריב בין הקטינות ברכב, המערערת צבטה את אחתה קטינות ברגלה וכתוצאה מכך נגרמה שריטה לרגל. בעלה של המערערת, בהזדמנות אחרת, אחז בחוזקה בגרונה של אחת הקטינות, דחף את ראשה בכוח לסל הכביסה המלוכלכת תוך שהפציר בה להתנצל בפני אחותה.

בעניינה של המערערת התקבל בבית משפט קמא תסקיר של שירות המבחן שפירט את נסיבות חייה, את הצער שהביעה על הפגיעה בבנותיה וכי מאז 2008, מועד ביצוע העבירות, נמנעה לחלוטין מהתנהגות אלימה, עוד צוין בתסקיר שהעבירות בוצעו בתקופה סוערת במשפחה ואילו כיום חלה רגיעה ביחסים המשפחתיים והזוגיים, בני המשפחה עברו הליכים טיפוליים ושני בני הזוג רכשו כלים להתמודד עם דרישות הקטינות. 

בסופו של יום המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתה של המערערת, המצויה בהליך טיפולי ורוכשת כלים להתמודד עם גיל ההתבגרות של הבנות. עוד צוין בתסקיר כי המערערת, שהינה נעדרת עבר פלילי, חוששת לפגיעה בתעסוקתה בהיותה גננת המועסקת דרך משרד החינוך ובסופו של יום המליץ שירות המבחן להעמידה בפיקוח, להטיל עליה צו של"צ בהיקף של 120 שעות ולבטל את הרשעתה בדין.

יצוין כי גם ביחס לבעלה של המערערת, המליץ שירות המבחן להסתפק ברכיבי ענישה דומים, למעט היקף השל"צ של 200 שעות וזאת בין היתר נוכח העובדה כי בעבר במסגרת הסדר טיעון, הועמד בפיקוח שירות המבחן למשך 18 חודשים ללא הרשעה בגין עבירות אלימות כלפי המערערת וכלפי בתו הקטינה ואת העבירות נושא ערעור זה ביצע בתחילת ההליך הטיפולי שעבר אז.

בית משפט קמא דחה את המלצת שירות המבחן וכן את עתירת ההגנה לאמץ המלצה זו, תוך שהוא מציין כי סיום הליך ללא הרשעה הינו החריג וכי לא נתקיימו נסיבות חריגות בענייננו המצדיקות לעשות כן.

בית משפט קמא ציין כי כל נקיטת אלימות מצד הורים כלפי ילדיהם, הינה חמורה ומצדיקה ענישה מחמירה ואלה מטים את הכף באופן ברור לטובת האינטרס הציבורי ומחייבים הרשעת המערערת ובעלה. עוד צוין כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא במסכת אירועים.

בית משפט קמא פירט ביחס למערערת כי למרות הטענה לפגיעה בעיסוקה באם תיוותר ההרשעה על כנה, אין בכך כדי לגבור על האינטרס הציבורי בהרשעתה "אף בשים לב לעיתוי ביצוען לאחר שבוצעו עבירות כאמור טרם כך על ידי הנאשם" (ס' 10 לגזר הדין).

בסופו של יום הותיר בית משפט קמא את ההרשעה של המערערת על כנה והטיל עליה 7 חודשים מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזר הדין, צו של"צ בהיקף של 120 שעות וכן העמידה בפיקוח של שירות המבחן למשך שנה.

ביחס לבעלה של המערערת, גזר  בית משפט קמא 10 חודשים מאסר על תנאי בתנאים  שנקבעו בגזר הדין, של"צ בהיקף של 200 שעות וכן העמידו בפיקוח של שירות המבחן במשך 12 חודשים.

הערעור נסב על ההחלטה להותיר את ההרשעה של המערערת על כנה והטלת של"צ בהיקף של 120 שעות.

בהודעת הערעור ובטיעוניו לפנינו, ציין ב"כ המערערת, מכלול השיקולים מצדיק ביטול ההרשעה ובשיקולים אלה התייחס למועד ביצוע  העבירות, 2008, מאז המשפחה מטופלת על ידי מספר גורמים ומהמערערת  לא נשקף סיכון. השיקול הנוסף מתייחס לחומרת העבירות, כשצוין שמדובר בעבירות שבוצעו על רקע תפיסתה השגויה של המערערת את המעשים שביצעה כאקט חינוכי ולא מתוך רשעות וכמי שחוותה בילדותה מעשים דומים. עוד נטען כי המעשים עצמם המיוחסים למערערת, אינם ברף  הגבוה, לא מדובר בבעיטות סדרתיות או קשות שהותירו חותמם על גופן של הקטינות. השיקול השלישי נוגע להליך השיקומי המוצלח שעוברת המשפחה בכלל, והמערערת בפרט והחשש הממשי שתיגרם פגיעה בתעסוקתה אם ההרשעה תישאר על כנה.

בנוסף לאמור לעיל, ציין ב"כ המערערת כי הותרת ההרשעה כל כנה, למעשה פוגעת באחידות הענישה, כאשר בעלה של המערערת בגין עבירות דומות, נדון בשנת 2008 בהסכמת המאשימה לפיקוח ללא הרשעה ואת העבירות דנן ביצע במהלך תקופת הפיקוח ולמרות זאת, בסופו של יום העונש שהוטל על המערערת ובעלה הינו עונש דומה.

עוד הפנה לאמירתו של בית משפט קמא בפסקה 10 לגזר הדין ממנה עולה כאילו האלימות שבוצעה כלפי המערערת בתיק הקודם, נזקפה לרעתה.

לפיכך עותר ב"כ המערערת לקבל את הערעור, לבטל את ההרשעה, לבטל את צו השל"צ או לצמצם את היקפו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור בפרט ככל שהוא נוגע להרשעה.

ב"כ המשיבה מפנה לחומרת המעשים שביצעה המערערת, כשאין המדובר באירוע חד פעמי ואין בעובדה שבעבר בעלה של המערערת נדון לעונש ללא הרשעה, אשר ייתכן ומדובר בטעות של המאשימה, כדי להצדיק  ביטול הרשעתה של המערערת בבחינת תיקון טעות בטעות.

עוד ציינה ב"כ המשיבה כי בית משפט אינו מחויב ליתן משקל  בכורה להמלצת שירות המבחן. העובדה כי המערערת משמשת כגננת הבאה במגע עם ילדים מצדיקה הותרת ההרשעה על כנה, כאשר פיקוח על התנהגותן של גננות כלפי ילדים הינו קשה.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, עיינו במסמכים, שוכנענו כי דין הערעור ככל שהוא נוגע להרשעתה של המערערת להתקבל.

אכן, בצדק קבע בית משפט קמא כי הכלל הוא כי משהוכח ביצוע של עבירה יש להרשיע את הנאשם ואילו סיום ההליך ללא הרשעה הינו חריג הנעשה רק במקרים יוצאי דופן. ההלכה הפסוקה קבעה כי הימנעות מהרשעה נעשית אם התקיימם  של תנאים מצטברים, הראשון על ההרשעה לפגוע  פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, השני סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה אחרים.